"תקבעי לך תור לשבוע 27-28 בערך לתחילת מעקב אצל רופא הריון בסיכון" אמר לי הרופא נשים שלי במהלך בדיקה שגרתית. 

בעוד שהוא רואה שאני מתחילה לנוע בחוסר שקט בכסא, הוא ממשיך ואומר: "לא קרה שום דבר", זה חלק מהפרוטוקול בהריון תאומים.

מה לי ולמעקבים כאלה?

אצלי ההריונות עוברים בכיף ובקלילות. אימונים, אכילה כרגיל, בטן קטנה וחמודה, הרגשה טובה. מה אני צריכה את זה?

ככה לפחות חשבתי עד הבדיקת סוכר בשבוע 24.

 

אולי לא אעשה את הבדיקת סוכר? חשבתי לעצמי בקול רם אצל הרופא.

אני לא אוכלת סוכר (AKA פחמימות) כמעט בכלל ובטוחה שהגוף שלי לא יגיב טוב לבדיקה כזו וגם התוצאות שלה יצאו מוטות בגלל זה.

 

ברור שהכל בסדר הריי, אז למה?

"אני לא מוכן לקחת אחריות על דבר כזה וזה לא אופציונלי. את עושה את הבדיקה. למה להתחכם?" אמר לי בעדינות תקיפה הרופא.

 

בתור פולניה טובה, ובחורה "קצת" לחוצה וחרדתית מטבעה, הוא הצליח לשבת לי טוב על המצפון ולא נדרש יותר מדי כדי לשכנע אותי לעשות את הבדיקה.

כשתוצאות בדיקת (העמסת) הסוכר הראשונה לא היו מוצלחות, הבנתי שאני בברוך ושאין לי ברירה אלא לעשות גם את ההעמסה השנייה.

כמה שניסיתי להכין את הגוף שלי לבדיקה ולהוסיף עוד קצת פחמימות בטוחות (בטטה למשל) לתפריט, לא הצלחתי. 

אכלתי פליאו דל אדוק - תזונה שכוללת ירקות, חלבון (בשר, ביצים ודגים), ושומן (רווי).

זה מה שעשה לי טוב ולא הייתי מוכנה לוותר על זה.

 

ניסיתי לשכנע את עצמי שהכל בסדר, שהבדיקה השנייה תעבור בטוב, ושבטח זו סתם טעות.

התייעצתי קצת בפורומים ובקבוצות פליאו ברחבי הרשת, אבל בתוך תוכי הבנתי שאין לי ברירה אלא לעשות גם את הבדיקה המורחבת. הנץ וגנץ יותר חשובים מהעקשנות שלי.

התחלתי במסע שכנועים עצמי שהבדיקה לא כזו נוראה.

אגיע עם המון מיץ לימון סחוט ופשוט אוסיף לו את הסוכר.

בסך הכל לשתות לימונדה ממש מתוקה. 

 

מה שהבנתי בדיעבד, הוא שלגוף שלא רגיל לקבל סוכר, הבעייה היא לא בבדיקה עצמה… אלא אחרי.

שתיתי את הלימונדה הסופר מתוקה שלי ונאלצתי לבלות במעבדת אחיות כמה שעות טובות. 

כל שעה לקחו ממני דם וכשסיימתי עם התענוג הלכתי לדרכי.

ואז זה הגיע. בחילות, סחרחורות, חולשה. הרגשה נוראית. רק רציתי שיעבור כבר. 

אם זה לא הספיק, כשהתוצאות הגיעו זה היה ברור.

אובחנתי עם סכרת הריון. 

 

איזה סיוט. זה ממש לא התאים לי.

הבנתי גם שלעולם לא אצליח להבין ממה זה. ההורמונים שמשתוללים עם הריון התאומים, התזונה דלת פחמימות שלי שלא הגיבה טוב לבדיקה, לא חסר…

נקבע לי תור להדרכת תזונה ופגישה עם הדיאטנית.

מה אני צריכה את זה?

אני יכולה ללמד אותן על סוכר ותזונה. ובטח לא צריכה שמישהו יגיד לי מה לא לאכול. ומה כן. אני את התזונה שלי לא משנה.

אבל שוב, המצפון והפולניה החרדתית שבי הבהירו די ברור שאני צריכה ללכת ולשמוע מה יש להן להגיד.

הגעתי להדרכת תזונה, אני ועוד כמה הריוניות, וכמו שחשבתי, הייתי נטע זר שם.

אני לא מזלזלת באף אחד שלא מבין בתזונה, באמת שלא. גם לי, ברוך השם, יש לא מעט תחומים שאני לא מבינה בהם.

אבל בתור אחת עם היסטוריה של בעיות אכילה, היכרות מעמיקה עם כל סוגי התזונה וידע נרחב בנושא, לא הרגשתי שאני מתאימה לקהל בהדרכה.

 

"אני לא יכולה לוותר על העוגה עם הקפה" ו "מה עם הרוגעלך שלי?" היו רק חלק מהשאלות והמשפטים שנאמרו שם. ואני? אני לא אכלתי רוגעלך מיולי 2004… 

אני יודעת מה מותר ומה אסור, מה מכיל סוכר ומה לא בריא (ואגב, שומן מהחי - זה בריא…).

עשיתי את כל הדיאטות בעולם, אני יודעת כמה פחמימות יש אפילו בקולורבי, וגם מה שרשרת התגובות הכימיות בגוף לסוכר.

אבל נשארתי והקשבתי בהרצאה כמו ילדה טובה.

בסוף ההרצאה קיבלנו הנחייה לגשת לרכוש מד סוכר ומקלות בדיקה וקיבלנו הנחייה מתי לבדוק ולבצע רישום של הכל.

 

דווקא מצא חן בעיני הקונטרול פריק שבי, שגם אוהבת להשקל כל יום, למדוד איך הגוף שלה מגיב לאוכל. מה קורה שם בפנים.

נפגשתי גם עם הדיאטנית נעמה. הגעתי מוכנה לקרב, מתקפה או לפחות מגננה. 

הייתי בטוחה שאני הולכת לנהל שיח חרשים עם מישהי ש"תדחוף לי" לחם קל וקוטג' 5%, כשאני כבר מזמן אוכלת חביתות מארבע ביצים עם המון חמאה או שמן קוקוס בנדיבות, לחם זה כבר מזמן מחוץ ללקסיקון וגבינות רזות ומעובדות? לא בבית ספרנו.

 

בטוחה שאני הולכת להרצות לה על הפליאו וכמה דגנים זה רע, ושאין סיכוי שאני אוכלת כל שלוש שעות, והאמת? הופתעתי לטובה.

נעמה הדיאטנית זרמה איתי. מכירה את הפליאו ומבינה שלא אלך בדרך של הדיאטה דלת השומן, דלת פחמימות ודלת החיים שהיא תכננה להציע לי...

 

"רק תרשמי מה שאת אוכלת ותמדדי סוכר. מיד עם ההשכמה ושעה אחרי כל ארוחה, ובואי נפגש עוד שבוע" היא אמרה לי.

שמחתי שהיה לי עם מי לדבר והייתי תלמידה טובה.

 

רשמתי הכל. מדדתי מתי ואיך שצריך והמדידות מצידן יצאו תקינות לחלוטין. "סכרת הריון מאוזנת עם תזונה" בשפה הרפואית.

וככה זה היה עד הלידה. אני וההריון פליאו שלי.

 

הרגשתי מצויין לאורך כל ההריון, ועלייה של 12 קג בלבד היו תוצר לוואי מצויין.